פסק-דין בתיק ת"ק 014054/01

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים בה היה מעורב גם רכבה של הנתבעת  1( אוטובוס אגד )  נהוג בידי הנתבע 2

  טוענים  התובעים  בכתב התביעה שלהם כי בתאריך  6/12/00 כאשר נהג התובע 2 ברכב התובעים ברחוב נתיבות משפט בקרית ספק מודיעין בעקומה ימינה כיוון נסיעת התובע 2 הגיע מולו האוטובוס של הנתבעת , והכביש צר עצר התובע 2 את הרכב בצד ימין על מנת לאפשר לאוטובוס לנסוע , וכי בסיום העקומה פגע האוטובוס עםחלקו האחורי שמאלי בחלק האחורי שמאלי של מכונית התובעים

  אם כן עיקר טענתם של התובעים היא כי התובע 2 עצר את רכבו בצד ימין הכביש כיוון נסיעתו וכי האוטובוס בסיום העקומה פגע ברכב התובעים

  הנתבעים  הגישו הגנה . בכתב ההגנה אין כל התיחסות לעצם אירוע התאונה, צורת אירוע התאונה והאחריות לתאונה . כל אשר הכיל כתב ההגנה הוא כי כבר הוגשו פעמיים תביעות בגין אותו אירוע, וכי שני ההליכים נמחקו והתובעים חוייבו בהוצאות

  התובעם העידו מטעמם להוכחת תביעתם את התובע 2

  בתחילת עדותו של התובע 2 הוא אומר

" באתי לנסוע ימינה האוטובוס היה לפני היתה מכונית, התחלתי לנסוע , הייתי בתחילת הפניה . האוטובוס היה צמוד אבל הבחנתי שיש מקום שאוכל לעבור והמשתכי לנסוע( ההדגשה שלי - ע.ג'.)  רק ( צריך להיות ראיתי ) את צד האוטובוס דבוק אלי אז נצמדתי ימינה ונעצרתי פתאום התחיל האוטוהוס לשפשף אותי באותו זמן הייתי בעצירה

  ואולם בחקירה הנגדית בעמוד 2 מישיבת יום 19/3/02 בשורה 8 חוזר בו התובע מגרסה זו ומעיד

" אני הייתי בתנועה ולא התיחסתי לאוטובוס , למרות שראיתי אותו "

  ואילו באשר למקום הפגיעה . רכבו של התובע נפגע בפינה אחורית שמאלית שלו .באוטובוס הפגיעה בדופן אחור "  סמוך לגלגל האחורי של האוטובוס

   אם כן התובע הגיע למקום התחברות שני כבישים, כאשר האוטובוס  יוצא מהכביש עליו בקש התובע להיכנס. התובע נסע וניסה להיכנס לכביש תוך פניהחדה ימינה כיוון נסעתו , הוא הבחין באוטובוס יוצא, סבר כי ברווח אשר נותר בין דופן האוטובוס ובין שפת הכביש כיוון נסיעת התובע יוכל להיכנס ולהשמיך לנסוע. התובע רק טעה בשיקול דעת, שכן ברגע שהוא ראה את האוטובוס יוצא , יתכן והרווח היה מספיק לו לעבור , אך שכח כנראה שהאוטובוס הוא רכב ארוך ובהתקדמו תוך פניה שמאלה, הוא "סוגר" את הרווח , ומצמצם אותו

  זאת ועוד , התובע נסע תוך פניה חדה ימינה , רכב הנוסע כך, הרי בהשפעת הכוח הצנטרפוגלי, כאשר חזיתו של הרכב מוטה ימינה  אחוריו " בורחים " שמאלה , כך שאם חזיתו של הרכב של התובע יכלה לעבור בין האוטובוס ושפת הכביש ,עדין אין בטחון כי אחוריו יעשו כך

  שלישית, התובע 2 ראה כי האוטובוס יוצא מהרחוב אליו האו ביקש להיכנס, הפגיעה היתה בחלק הדופן האחורית שמלאית של האוטווס, משמע כי  אוטווס כבר היה במצב של השלבים האחרונים של היציאה מהרחוב. במצב ענינים זה חובה היתה על התובע להמתין ולאפשר לאוטובוס להשלים את היציאה במיוחד שמדובר בכביש צר  . רק ממרחק ראה התובע כי יש רווח בין האוטובוס ושפת הכביש, אך ככל שהתקרב אל מקום האירוע, הלך הרווח הזה ונעלם. זאת התובע לא לקח בחשבון

  בשוקלי את כל נסיבות המקרה אני מגיע למסקנה  כי האחריות לאירוע התאונה  מחולקת בין שני הנהגים  שני שלי התובע 2 ושליש נהג האוטוהבוס

  חלקו של נהג האוטובוס באחריות בגין כך שלא ביצע את היציאה מהרחוב בו נסע בקשת רחבה יותר  ושלא עצר ברגע שראה כי התובע 2 נדחף בין דופן האוטובוס ושפת הכביש

  חלקו של התובע 2 אשר לא נתן זכות לאוטובוס ולא אפשר לו להשלים את היציאה מהרחוב בטרם יכנס אליו . האוטובוס היה כבר בשלב האחרון של היציאה, והתובע2 ממש דחף את עצמו ברווח אשר הוא סבר( מתברר בטעות) כי יוכל להיכנס אליו ולצאת ממנו בשלום

   נזקם של התובעים 2927 ש"ח נזק ממשי על פי חוות דעת השמאי , כמו כן  380 ש"ח  שכר טרחת השמאי

  השמאי לא כלל בחוות הדעת שלו 17% מע"מ , שכן לא הוצגו בפני קבלות על ביצוע התיקונים . גם לי לא הוגשו קבלות כאלה ועל כן מע"מ בשיעור של 17% על ערך התיקונים הינו נזק שלא הוכח

 המסקנה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שליש נזקיהם , בסך  1102 ש"ח בתוספת אגרת משפט סך של 84 ש"ח  .